תגידו, איך מוצאים משמעות?
אם אארוז תרמיל ואצא למסע של חצי שנה בהודו, אמצא משמעות?
אם אלך להתנדב במקלט לחסרי בית, אמצא?
אולי אם אביא ילדים?
וגם… איך זה נראה בכלל?
איך יודעים שמצאנו כזה דבר?
הרי כולנו מכירים את התחושה של אובדן משמעות, זוהי תחושת הריקנות שמבטאת את עצמה דרך השעמום של סוף היום, אותו שעמום שאנחנו מעיפים בעזרת ג'וינט. אבל למרות שכולנו מכירים לא הרבה מאיתנו יודעים שהשעמום היה הרבה פחות משעמם לפני המאה העשרים.
שזה הזוי אם תחשבו על זה לרגע… כי אז היה הרבה פחות במה להתעסק בזמן הפנוי, לא היו סמארטפונים – אנשים היו יושבים על האסלה וקוראים את התוויות בגב של מטהר האוויר או השמפו כדי להעביר את הזמן.
אבל מה שכן היה במקום סמארטפונים זה דת, מסורות, מפגשים משפחתיים קבועים והרבה פחות שפע וכל אלו עיצבו את החיים שלנו באופן שבו היה קל לנו להרגיש משמעותיים כי רוב מה שנדרש מאיתנו בא בצורה של ידיעה ולא בצורה של שאלה.
לכו להתפלל ואלוהים יאהב אתכם, מקומכם יובטח בעולם הבא.
תשמרו על המסורות של העם שלכם ובזה אתם ממלאים את התפקיד שניתן לכם מלידה.
תכבדו את אמא ואת אבא, תביאו ילדים והראש שלכם יהיה חופשי מלטבוע בים האפשרויות שפתוחות בפניכם היום.
אבל היום העולם משתנה, אין יותר ערכים קבועים, אם אתם רוצים תפקיד שממלא אתכם במשמעות זה כבר לא משהו שניתן לכם מלידה אלא משהו שתאלצו להמציא בעצמכם – וכמה אופציות יש כדי להמציא כזה דבר? וואי וואי… אין סוף!! והאופציות גם משתנות כחלק מהעולם, ומהר!! מה שתבחרו היום לא בטוח יהיה רלוונטי מחר.
פעם כשמישהו היה בוחר ללמוד תואר הוא היה נחשב לעילוי של המשפחה, זה היה מגיע עם תחושת שליחות. והיום… איזה עילוי? דבר איתנו שתסיים תואר שני ובהצלחה אם להבין בכלל מה בא לך ללמוד בתוך השוק הסבוך הזה.
נ.ב – אל תשכח שאתה צריך גם ניסיון כדי להתקבל לעבודה, אז… תתחיל להשקיע מעכשיו ואולי עוד 15 שנה תרגיש משמעותי.
ואז מגיע סוף היום ואנחנו מרגישים כמו עכבר שרץ במבוך, בכל פעם שעוברים פינה צצות אפשרויות בחירה חדשות. קשה לנו להרגיש משמעותיים, קשה לנו לחוש סיפוק, ואנחנו מלאים בהרגשה שאנחנו מבזבזים את החיים שלנו כי אנחנו לא מצליחים לבחור במשהו אחד ולהתמיד איתו.
אז אנחנו מסתגרים מהעולם שבחוץ ולוקחים הפסקה מהפאזל הזה שכל כך קשה לפתור – אבל אז תחושת הריקנות אוחזת בנו והדרך היחידה שאנחנו מכירים כדי להשתחרר ממנה היא לעשן.
כך נראה הקשר בין ההתמכרות לקנאביס לבין תחושת היעדר המשמעות שמחכה לנו בסוף היום.
