השימוש בקנאביס הופך להתמכרות כאשר הקנאביס בא לפצות על הפער בין הרצוי למצוי.
אלו שמסוגלים לשאת את הפער הזה, זאת אומרת: להיות שלמים עם מה שיש להם – לא מפתחים התמכרות.
הבעיה היא שבעידן של היום קשה מאוד למצוא אנשים שחיים בלב שלם עם מה שיש להם.
למה זה קורה?
לפי תפיסת המציאות של רבים מאיתנו יש אופן מסויים בו החיים שלנו אמורים להתקדם. תחילה אנחנו אמורים לתהות מה נעשה בחיים ואז אנחנו צריכים למצוא את הכיוון שלנו, לאחר מכן נתחיל מסלול אל עבר המטרה ונצפה לראות עלייה הדרגתית – ככל שהזמן עובר אנחנו מתקדמים. יתכן שנחווה משבר בדרך או קושי מסויים אבל בשלב כלשהו נפתור אותו, נחזור לעצמינו ונמשיך לעבר המטרה עד שנשיג אותה.
ולזה גם מחוברת ההערכה העצמית שלנו.
מה שקורה בפועל הוא אחר:
יש יותר משברים וקשיים ממה שציפינו.
ההתקדמות לא נעשית בצורה יציבה.
נקודות השפל מגיעות הרבה פעמים נמוך יותר ממה שחשבנו.
והמטרה שאותה נשיג בסוף לא תמיד תהיה במקום אליו כיוונו בתחילת הדרך.
פה נשאלת השאלה – למה כל כך קשה לנו לשאת את העובדה שהדרך שלנו לא נראית כמו שציפינו?
סדרות טלויזיה וסרטים – אם תחשבו על זה, ברובם יציגו את התקדמות הדמות הראשית לפי האופציה הראשונה – הדמות מחליטה על מטרה מסויימת בעקבות אירוע מסויים, היא תחווה משבר בדרך שאיתו תתמודד בהצלחה ותשיג את המטרה אליה כיוונה בתחילת הדרך.
הורים – שמכוונים אותנו להישגים והצלחות ומעירים לנו כשאנו סוטים מהמסלול.
רשתות חברתיות – שמייצרות מצג שווא לגבי התקדמות בחיים ובאופן כללי לגבי מצב הרוח של האנשים כלפי החיים שלהם.
והסביבה הקרובה – אשר שבויה בדיוק כמונו בתפיסת המציאות שכך אמור להיראות תהליך ההתקדמות בחיים.
כל אלו קושרים את ההערכה העצמית שלנו לדרך שאנחנו עושים וכל סטיה מהמסלול הרצוי לוחצת לנו בנקודות רגישות. מעבר לכך – גם אם אנחנו כבר מצליחים להגשים את המסלול בדרך הטובה ביותר – הפחד מלאבד את הדרך גורר אחריו חרדה.
עם החרדה הזו והפגיעה בהערכה העצמית מתמודדים היום המון אנשים בעזרת עישון קנאביס – מה שמשמר מעגל של תלות שמעקב פיתוח יכולות שיעזרו לנו להתמודד עם החיים.
מנסיוני האישי אני יכול לומר בוודאות שלא הייתי יכול להשתחרר מהתלות בקאביס מבלי לסלוח לעצמי על הדברים שלא עבדו לי לפי התוכנית – ובעיקר, למצוא איך לאהוב את עצמי גם כשהדברים לא מושלמים.
